יתח נ' בנק דיסקונט בע"מ

פסק דין

בפני ערעור על פי הוראת סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 ( להלן: "החוק"), לביטול הבאת כל השיקם במניין השיקים שסורבו והכלולים בהודעת ההגבלה ואשר חוללו בין התאריכים 6/12/2011 ועד 21/12/11.

העובדות בקצרה;

המערער מנהל חשבון בנק אצל המשיב.

מסגרת האשראי הועמדה על סך 8,000 ₪, סכום זניח לעומת הפעילות הכספית כפי שמשתקף מדפי החשבון של הבנק.

ביום 6/12/12 נעצר המערער ושוחרר לביתו בתנאים מגבלים רק ביום 21/12/11, בתקופה זו נבצר ממנו לבצע פעילות הפקדה או לטפל בחשבונו ובשל כך חשבונו הוגבל.

חשבונו של המערער הוגבל בשנית בתקופת העיכוב מכוח החלטתי.

הכרעה;

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, סבור כי דין הערעור להידחות, וצו העיכוב למניעת כניסת ההגבלה לתוקף, מבוטל.

ראשית, הדיון בבקשה הפך לתיאורטי בשל הגבלה נוספת שחלה על חשבון זה. גם אם הייתי מורה על גריעת כל השיקים, ממניין השיקים אשר סורבו, לא היה בכך להואיל למבקש-המערער , הואיל ובין כה וכה החשבון היה מוגבל, עקב שיקים אשר חזרו ולא כובדו לאחר ההגבלה נשוא הערעור שבפני. די בכך בכדי לדחות את הבקשה, שהרי מדובר בסעד תיאורטי שאין בית המשפט נוהג לתיתו. ודי בכך על מנת לדחות את הערעור. ראו: י' עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי", הפרקליט מד, 449, 460; ה"פ (קריות) 188/03 ויטקו 1995 בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (9.5.2005); עש"א (חי') 6048-09-09 רוזנברג שמש את רבינו בע"מ נ' בנק לאומי סנף נשר (26.1.2010).

שנית, העילה מכוח סעיף 10(א) (4);

רשימת העילות היא רשימה סגורה ואירוע מעצרו לתקופה בודדת של המערער , אינו נמנה בין העילות המאפשרות את ביטול הבאת השיקים במניין השיקים שסורבו, אירוע השוד, אינו נמנה בין מטרותיו של הוראות החוק.

עילה שבסעיף קטן 4 קשורה לפעולות האיבה , שכתוצאה מכך נבצר ממנו לטפל בעניינו, לא כך הוא מקרנו.

גם אם הייתי מרחיב את היריעה לגבי אירועים מעבר לאירוע פעולות איבה, ספק אם מקרה זו , הוא המקרה להרחבה משום:

1) אירועים חריגים, אף מעבר לאירוע בודד, לא הוכרו בפסיקה כאירועים הגורמים לביטול הבאת שיק במניין השיקים, כך למשל אירוע מלחמת המפרץ, המאוזכר במאמרו של השופט עמית בעמ' 474 , המאזכר את פסק דינו של השופט דר בהמ' 13430/91 בו נדחתה בקשת בעל אולם אירועים לבטל את ההגבל, בשל ביטול כל החתונות בצל מלחמת המפרץ, דומני שאירוע מיקומי וחריג הוא מחוץ למטרות הוראות החוק.

2)התנהגות המבקש במהלך מעצרו מלמדת כי בוצעות בשמו פעולות בחשבון כגון הפקדה והעברה לחשבון אחר, דבר שמלמד כי בפועל לא נבצר ממנו לפעול בחשבונו בתקופת מעצרו באמצעות אחרים.

שלישית, העילה מכוח סעיף 10(א) (3);

הפסיקה פירשה את המונח "יסוד סביר להניח" שבסעיף 10(א)(3) ככוללת מרכיב אובייקטיבי ומרכיב סובייקטיבי המשמשים זה במשולב עם זה ונבחנים זה לאורו של זה (ראה ע"א 583/94 ש.א. דפוס אופסט תפן בע"מ נ' בנק לאומי, דינים כ"ו(3) 108, וכן בספרו של יובל אזני, "שיקים ללא כיסוי", המכון לחקר המשפט והכלכלה בע"מ, כרך ב' בעמ' 374).

סבורני שהוראה זו צריכה להתפרש ככל הוראת חוק אחרת לאור תכלית החוק. החוק נועד להגן על הציבור מפני נגע השימוש לרעה בשיקים. מטרת החוק היא לצמצם תופעת שיקים ללא כיסוי תוך יצירת הסדר מפורט שבא לאזן בין הצורך להגן על הציבור מפני נגע השימוש לרעה בשיקים לבין האינטרס הציבורי החשוב של השימוש באמצעי תשלום זה (ראה מאמרו של כב' השופט י. עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי", הפרקליט מ"ד חוברת ג' (להלן: "המאמר"), עמ' 450, 461).

בעניין זה קבעה הפסיקה כי העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת כשלעצמה על חובה לעשות כן בעתיד (ר' ע"א (ת"א) 1427/03 אי. אנד ג'י מערכות נ' בנק לאומי (2004)). לעניין זה יפים דברי של המלומד יובל אזני: